בלי תרועות חצוצרה
היום קיבלתי מתנה. אהובתי בנתה לי את זה*:
העניין הוא כזה, שביום ראשון הקרוב, ה- 2 באוגוסט 2009, שנת הפאנדמיה הגדולה של השפעת, אני מתחיל את הסטאז'.
נשמע כמו עוד שלב? ובכן, לא ולא.
יקיריי, זהו היום הראשון שישלמו לי עבור עבודת רופא. אמנם מתלמד, אמנם ללא עבודת-גמר, אבל מתחילת השבוע הבא יקראו לי ד"ר ולא מתוך ידידות או חיבה או צחקוק. מוזר…
זהו צעד משמעותי בקריירה הרפואית שלי, ואני מאחל לעצמי שלא אשכח מאין באתי, שאהיה לראש ולא לזנב, ושבהירות באשר לבחירת עתידי המקצועי תבוא אליי במהלך שנה זו.
לטובת הקוראים הרפואיים והפארא-רפואיים, ואולי לא רק: קראתי והתרגשתי לקרוא את טורו האחרון של אסי סיקורל, רופא כפרי אמיתי אחריו אני עוקב כבר שנתיים לפחות. לי זה הזכיר איך התחלתי את המסע הזה, ונתן לי עוד חומר למחשבה.
* דרך אגב, למי שתהה – זה לא אינקובטור, זהו סימולטור לניתוח לפרוסקופי.
שאלות של אב צעיר 
אתה בכל דרכיך תהה אתה. אל תחשוש. מכיר הרבה אנשים ששינו את עורם, שמם, דתם, אמונותיהם ולא ממש ידעו עד סוף חייהם את עצמם. אתה תהיה רגוע כבר. ביום ראשון תחזיר לאיזו אם את חיוכה ואז תדע למה אתה שם (ולא ליד הג'ינג'י החמוד שלך). אלהים עשנו כך שאנחנו שייכים לאהובינו אבל הם שייכים לעולם. ולכם אנחנו מתחלקים בינהם. קצת שלהם וקצת של העולם. אוהב אותך. אבא
לא דואג לך,
את רוב מה שצריך כבר יש לך, השאר נרכש 🙂
אתה יותר מדי מלא בשאלות בשביל לאבד את זה…
תודה רבה.
אני מבטיח לא לאכזב אתכם 🙂